<h1>ארחות חיים הלכ' תפילה סימן ק"ד</h1>
<h2>דף יב:</h2>
בי' ימים שבין ר"ה לי"ה חותם בברכה ג' המלך הקדוש ובברכה י"ב המלך המשפט. והטעם כדי להזכיר בדעתו בתפלה שהגיע עת לבא לפני מלכו של עולם. וכן חותם המלך המשפט כדי שיירא ויפחד מהש"י בהגיעו עת התקרבו למשפט ויפחד ממנו וישוב בתשוב' שלימה לפניו. טעה בהמלך הקדוש חוזר לראש. ואם טעה בהמלך המשפט חוזר לראש הברכה. ור"צ ז"ל נוהג ג"כ בזכרנו ומי כמוך שאם לא אמר אותם חוזר וכן נמי כת' הבעלי התוס'. וביאר עוד דה"מ כשלא עקר רגליו אבל עקר רגליו אין מחזירין אותו לבד אם טעה בהמלך הקדוש והמלך המשפט שמחזירין אותו אפי' עקר רגליו ע"כ. והריא"ג כתב שאין מחזירין אותו בשביל זכרנו ומי כמוך אפי' כי לא עקר רגליו לפי שאינן מתקנת חכמים. אבל בהמלך הקדוש והמלך המשפט מחזירין אותו אפי' עקר רגליו וכן נראה דעת הרשב"א ז"ל. והראב"ד כתב שאפי' אמר מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר ואומר המלך המשפט וכן אפי' אמר מלך משפט חוזר ואומר המלך המשפט כלו' הוא המלך והוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא המדע הוא הבינה. כתב בה"ג כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל ש"צ חוזר ומתפלל חוץ מתפלת שבת ור"ח שחרית ומוסף מפני שיכול להזכיר בתפלת המנחה שלפניו. והרמב"ם ז"ל כתב שבכל מקום חוזר דוקא כשאינו בב"הכ אבל אם הוא בב"הכ אין מחזירין אותו כל אלו לפי ששומען מש"צ. ובלבד שיכוין לשמוע התפלה מש"צ מתחלתה ועד סופה ולא יתעסק בדבר אחר, וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל דאינו חוזר דכיון שהתפלל אלא שטעה יוצא בתפלת צבור. והר' אשר כתב טעם אחר מפני מה אין מחזירין אותו כדי שלא יתבזה בצבור על שלא כיון דעתו.
